שיבושים בישראל והשפעתם על תעשיית הכטב"ם האזרחית בתקופת המלחמה ואחריה...

מאז פרוץ המלחמה במספר חזיתות, מדינת ישראל מפעילה יכולות לוחמה אלקטרונית (EW) ויכולות שיבוש נרחבות במרחב הקרב. כלים אלו נועדו להגן על הכוחות בשטח ולנטרל איומים, אך הפעלתם הביאה להשפעה נרחבת על כלל המרחב האזרחי – ובפרט על מפעילי כלים בלתי מאוישים (כטב"ם/רחפנים) הפועלים כחוק, בעלי רישיון ובהתאם לדרישות הרגולטוריות של רת"א.

היקף הבעיה

על פי עדויות רבות של מטיסים מקצועיים, חברות צילום ומיפוי, וגורמים בתעשיית הכטב"ם האזרחית – השיבושים מופעלים ללא התראה מוקדמת, ללא אזורי אזהרה מוגדרים, וללא מנגנון דיווח מסודר לציבור.כתוצאה מכך, רחפנים רבים מאבדים שליטה, מוסטים ממסלולם, מאבדים קשר או מתרסקים, לעיתים רגעים לאחר ההמראה.

במהלך החודשים האחרונים, הצטברו מקרים רבים של:

• איבוד רחפנים בעיצומה של עבודה מקצועית.

• התרסקויות בלתי נמנעות בעקבות שיבוש פתאומי של GNSS / רדיו / תקשורת נתונים.

• נזקים כלכליים כבדים, לעיתים בהיקף של מאות אלפי שקלים לעסק אחד.

• אובדן כלים מקצועיים המשמשים צלמים, מודדים, קבלנים, אנשי תקשורת, גופי הצלה, וחברות אזרחיות.

תמונה: שיבוש מכשיר הטלפון מראה שאנו נמצאים פעם אחד בירדן ופעם אחרת בקהיר

מטיסים מדווחים כי גם לאחר פניות לצה"ל – לא ניתן כל מענה, לא נמסר מידע על מועדי הפעלה, ולא קיים גוף ריכוזי שמטפל בנזקים או אפילו מאשר את עצם הפעלת מערכות השיבוש.

מצד שני, רשות התעופה האזרחית (רת"א) השיבה בפירוש כי מערכות השיבוש אינן בתחום אחריותה, וכי היא אינה מוסמכת להתערב בהפעלה של אמצעים צבאיים.

באתר הרשות מופיע אזכור לנושא "מידע בנושא מיקום חוסמי רחפנים", אך בפועל לא הוזן במערכת מידע רלוונטי מעבר לשורת הכותרת

שיבושים נוספים מגורמים שאינם צה"ל

מעבר להפעלה הצבאית, בשטח קיימים גם גורמים אזרחיים או ביטחוניים נוספים המחזיקים באמצעי שיבוש עצמיים – לעיתים לצורכי אבטחה, ולעיתים ללא כל סיבה מבצעית ברורה.הפעלת אמצעים אלו מתבצעת ללא רגולציה מוסדרת, ללא התרעות למטיסים, וללא בקרה.

המצב שנוצר מוביל לכך שמפעילי רחפנים מקצועיים נמצאים במצב שבו:

• הם פועלים כחוק ובהתאם לדרישות המדינה.

• הם שומרים על כל כללי הבטיחות.

• ועדיין – הם נפגעים ללא אזהרה, ללא הסדרה, וללא פיצוי.

ההשפעה על התעשייה והכלכלה

תעשיית הרחפנים בישראל מהווה כיום חלק משמעותי משוק הצילום, התקשורת, המיפוי, ההנדסה והחקלאות. הפגיעה בה כוללת:

• פגיעה בפרויקטים תשתיתיים המסתמכים על רחפנים למיפוי.

• נזק למיזמים חקלאיים המשתמשים ברחפנים לריסוס ולבקרה.

• פגיעה במודדים וצלמים שהרחפנים הם כלי העבודה הבסיסי שלהם.

• אובדן הכנסה לעסקים קטנים ופרילנסרים.

עם החרפת המצב הביטחוני, היקף הפניות מצד מטיסים שנפגעו גדל משמעותית – וישנם דיווחים על עשרות ואף מאות רחפנים שהתרסקו, וחלקם אף הוסתו למקומות מסוכנים עקב שיבוש פתאומי.

מאבק ציבורי והליך משפטי מתגבש

נוכח חוסר המענה מכלל הגורמים המוסמכים – הצבא, רת"א, ומערכות הביטחון – החלו להתארגן קבוצות של מטיסים מקצועיים ואנשי תעשייה, שמטרתן:

• ריכוז מקרים של נזקים לרחפנים עקב שיבוש.

• פנייה מרוכזת לבג"ץ במסגרת תביעה ייצוגית כנגד המדינה.

• דרישה להסדרה רגולטורית הכוללת:

  • מנגנון התראות רשמי להפעלת שיבושים.

  • יצירת אזורי No-Fly מתואמים ובהירים.

  • קביעת מנגנון פיצוי מסודר לנפגעים.

  • פיקוח על מערכות שיבוש פרטיות/אזרחיות.

    
    

מטרת המאגר המשפטי המתהווה היא להגן על ציבור המטיסים, להבטיח כי המדינה תפעל באחריות, ותיצור מסגרת שמאפשרת המשך עבודה בטוחה וחוקית, גם בעת לחימה.

סיכום

הפעלת שיבושי תקשורת וניווט ברחבי ישראל היא הכרח ביטחוני במצבי חירום – אך כיום מתבצעת ללא שקיפות, ללא הסדרה וללא אחריות כלפי הציבור שנפגע ממנה.הנזק המצטבר לכלכלת התעופה האזרחית ולמטיסים המקצועיים הוא כבד, והגיע הזמן לפעולה רגולטורית ומשפטית שתגדיר גבולות, נהלים, ופיצוי הולם.

עד להסדרה ברורה – אלפי אנשים החיים מעבודתם עם רחפנים ממשיכים לשלם את המחיר.